פתיחת שנת הלימודים כרוכה בהתלבטות לגבי מספר שאלות: האם, ובאיזה אופן להתייחס למלחמה? האם לקיים שיח שדורש בשלומם של הסטודנטים? איך פותחים ומה אומרים בשיעור הראשון?
חופש הביטוי הוא ערך עליון באקדמיה גם בזמנים קשים. עם זאת, מומלץ לשקול היטב האם להתמקד בנושאים הקשורים למלחמה. באופן כללי, בשיעורים שלא עוסקים בסוגיות פוליטיות, רגשיות ואחרות שיש להן נגיעה ישירה לנושא – מומלץ לא להתמקד בסוגיות הנוגעות למלחמה. חלק גדול מהסטודנטים סובל מטראומה ברמה כזו או אחרת, כך שבחירה למקד את השיעור עלולה לפגוע בתחושת הביטחון של הסטודנטים ובשגרת הלמידה. בנוסף, רק לחלק קטן מהמרצים יש מומחיות וידע בניהול שיח פוליטי וריגשי בזמני משבר באופן שיטיב עם הסטודנטים. מומלץ למרצים ומרצות שבוחרים להתמקד בסוגיות הקשורות למלחמה להיערך בהתאם ולהתייעץ עם גורמים רלוונטיים כמו היחידה למגוון, היחידה להוראה ולמידה והשירות הפסיכולוגי.
שאלה נוספת נוגעת להתייחסות לשלומם של הסטודנטים בשיעור הראשון. לעומת ימי שגרה שבה השאלה "מה שלומך?" היא תמימה ורצויה, בזמני משבר היא יכולה להוות טריגר. מתן מרחב לסטודנטים לספר על שלומם תלויה בגודל הקבוצה, בהיכרות קודמת של המרצה עם הסטודנטים, ובמוכנות של המרצה לנהל את השיח. בידי מי שבוחר לא לפתוח את השאלה במליאת הכיתה קיימות אפשרויות נוספות – למשל לאפשר שיתוף בקבוצות קטנות, פנייה אישית לסטודנטים לאחר השיעור וקיום שיחות אישיות. כמו כן, מומלץ לוודא שבשיעורים מקבילים לא נערך שיח דומה בו ניתן מרחב לשיתוף בתחושות ובחוויות של הסטודנטים, מה שעשוי להעיק על הסטודנטים.
גם מי שבוחר לא להתמקד בסוגיות הקשורות למלחמה, או לתת מרחב לשיתוף חוויות ותחושות, עשוי לתהות כיצד לפתוח את השנה ומה לומר בפתיחת הסמסטר. להלן תמות שניתן להתייחס אליהן בדברי הפתיחה של השיעור הראשון. הניסוחים המוצעים הם דוגמה, אך מומלץ להגיד את הדברים במילים שלכם/ן ובאופן אותנטי:
-
אמפתיה וגילוי ריגשי – להתייחס לקושי משותף לכולנו בעת הזאת. "זוהי תקופה סוערת, כואבת וקשה לכולנו, גם לי קשה לחזור ללמד. אני יודע/ת שעל כולנו עוברת תקופה קשה. ברור שהחוויה של חזרה ללימודים עלולה להיות קשה עבור חלק מהסטודנטים. האוניברסיטה ואני כאן בשבילכם, כדי לסייע בקשיים."
-
אופטימיות והתייחסות למצפן הערכי שמנחה אותנו – האוניברסיטה היא מרחב שמאפשר חזרה מבורכת לשגרה, התמקדות בהתפתחות מקצועית, אישית וחברתית. "יחד עם זאת, בחרתי להמשיך ללמד. אני מקווה שהלמידה תאפשר לנו להמשיך בחיים ובעשייה, לצד הטרגדיה והקושי. אני מקווה שנוכל לבנות כאן יחד מרחב למידה בטוח שיהיה מבוסס על הקשבה, כבוד הדדי, סקרנות "
-
הדגשת המטרות של השיעור – לתאר בפני הסטודנטים את מטרות התוכן של השיעור, בדומה לפתיחת הסמסטר בשגרה.
-
אוזן קשבת – – בהמשך להכרה בקושי, מומלץ להזמין את הסטודנטים והסטודנטיות לפנות ולהתייעץ עם המרצה באופן אישי לאחר השיעור או במועד אחר ולשתף במורכבות אישית אם יש צורך בהתחשבות מיוחדת. "במידה ויש לכם/ן קושי שחשוב שאדע עליו, או צורך בהתחשבות מיוחדת, אתם ואתן מוזמנים לפנות אליי אחרי השיעור / בשעת הקבלה."
-
הצגה של הבחירה לעסוק/לא לעסוק במלחמה והרציונל מאחוריה – במידה וקיימת התלבטות לגבי הדרך בה בחרנו לפתוח את השיעור ניתן להציג אותה. "התלבטתי כיצד לפתוח את השיעור, האם ובאיזה אופן להתייחס למלחמה ולקושי הגדול שפוקד אותנו"... בחרתי: (א) לא לעסוק במלחמה ובסוגיות הקשורות אליה כי אין לי ידע וכלים מספיקים כדי לקיים שיח כזה באופן מטיב / אני מעדיפ/ה ליצור מרחב שמאפשר הפוגה מהמלחמה והקושי ולא התמקדות בה. (ב) לעסוק במלחמה כי לא ניתן לנתק אותה מנושאי השיעור שלנו. (ג) לתת מקום לשיתוף חוויות ותחושות."
-
הפניה לשרותי תמיכה – להציג בפני הסטודנטים והסטודנטיות את שירותי התמיכה שהאוניברסיטה מספקת עבורם. "האוניברסיטה מספקת מספר מענים לסטודנטים: ייעוץ פסיכולוגי וריגשי, סיוע פדגוגי וסיוע כלכלי. מומלץ להציג את המספרים וכתובות האימייל הרלוונטיות במצגת ולשלוח לסטודנטים (ראו רשימה בסוף המסמך.
-
לדבר מהלב ולא לנאום – אפשר לכתוב נקודות להתייחסות בדברי הפתיחה, ומומלץ לעשות חזרה ולהגיד את הדברים בעל פה. עם זאת, עדיף לא להקריא מדף, אלא לדבר עם הסטודנטים.
